הניסוי עם אמנון לוי

הרוב ראו את הניסוי כפי שהוא היה בטלוויזיה. מכיוון שצילמנו עשרות שעות של וידאו ולכל קבוצה היו אינטרסים שונים החלטתי לכתוב על הצד שלי של הניסוי. למי שלא מכיר – מדובר על ניסוי של שמונה ימים שבו אסור היה לי לאכול או לשתות דבר. היה מעקב צמוד אחרי כל פעולה שלי והכל מתועד במצלמות. הניסוי נעשה במסגרת תכנית התחקירנות של אמנון לוי "פנים אמיתיות".

למי שלא ראה את התוכנית הנה לינקים: פרק א, פרק ב.

דבר ראשון והכי חשוב הוא שהתוכנית לא נעשתה על ריי מאור, היא נעשתה על אנרגיית החיים! המטרה שלי בתוכנית הייתה לא קידום עצמי אלא קידום של הידע שאנחנו נשמה כל יכולה שלא צריכה כלום כדי להתקיים. המטרה המשנית היא לעורר גל של מודעות לגבי הבריאות שלנו, קשר הגוף נפש וחוסר הצורך בכמויות המזון הגדולות שאנו צורכים (שלא נדבר על האיכות…). אני אמנם אדם חזק, אבל יש בכולנו זרע יודע כל וכל יכול שאנחנו רק צריכים להאמין בו כדי לראות אותו פורח.

המטרה היא לגרום לכולנו לשאול את עצמנו את השאלה הבסיסית ביותר – מי אנחנו? המטרה היא לגרום לכל אחד מאתנו להרהר לעצמו – מה זה אומר שאפשר להתקיים ללא אוכל? מה זה אומר שתוצאות הניסוי היו הפוכות למה שהרופאים שיערו שהם תהיינה, ומה זה אומר על מערכת הרפואה שלנו או התפיסות של הרפואה המודרנית? תשאלו את עצמכם האם מערכת הרפואה תומכת בבריאות… כי אחרי הכל היא חיה ומתקיימת מהחולי כאשר לחולי זה מצטרפות הרגלי האכילה המודרניים.

הכנות לניסוי

עוד כשכתבתי את האתר pranalife.co.il מטרתי הייתה להעביר את הידיעה שאנחנו נשמה \ ספיריט, רציתי שזה גם יגיע למיינסטרים ורציתי שתהיינה לכולם הוכחות ליכולותיו של כוח התודעה שלנו.

בזמנו שמתי גם כוונה טהורה לכך שאמצעי התקשורת השונים יגיעו אליי בדרך זו או אחרת. בהתחלה שקלתי ללכת להישרדות ולהיות שם ללא אוכל במשך החודש כי אני יודע שזו תוכנית עם רייטינג גבוה. בבוקר שמשי אחד קיבלתי טלפון מאחד מהתחקירנים של אמנון לוי. למרות שנולדתי וגדלתי בישראל, לא ראיתי אף פעם את התוכנית של אמנון, לא בצעירותי ולא בבגרותי. את השם בהחלט זיהיתי ובירור קטן באינטרנט הביא לידיעתי כי מדובר באיש תקשורת ברמה גבוה ביותר, עם ניסיון של 30 שנה ושם של אחד שחוקר דברים לעומקם ומוציא את האמת.

אז באתי לפגישה במשרדו. בפגישה היינו אני, אמנון, אוהד המפיק והתחקירן שמצא אותי. כמובן שהיו הרבה שאלות מזלזלות ומוזרות אבל ציפיתי שאצטרך להיות כך עד ממש אמצע הניסוי שרציתי שיתקיים. המיינסטרים מקשיב יותר להיגיון ולחינוך שנתנו לו ולווא דווקא בא עם ראש פתוח והבנה שהיא מחוץ לאזור הנוחות.

בפגישה החלטנו שנעשה ניסוי, עדיין לא ידענו איזה סוג של ניסוי. היו לנו שתי אפשרויות. הראשונה הייתה לעשות צום מים תחת מעקב של שלושה שבועות, השנייה הייתה צום יבש (ללא שתייה או אוכל) של שבוע. לאחר התייעצות עם מספר רופאים בכירים, אמנון והצוות הבין שצום של שלושה שבועות רק על מים אפשרי לאדם צעיר ובריא ולכן החלטנו לקחת את הצום היבש שנחשב קשה יותר פיזית ומנטלית. כאשר ג' הצטרף לשיקולים של התוכנית, הוחלט להוסיף עוד יום לצום ולהפוך אותו ל-8 ימים. מבחינתי זה היה בסדר גמור שכן זה יהיה קפיצת מדרגה ושיא אישי חדש בשביל לאחר שעברתי את השבוע היבש הזמן המרתי לחיים פראנים.

בהתחלה תכננו לעשות את הניסוי היכן שעברתי את תהליך ההתמרה שלי, אצל חבר בדרום באוהל גדול במושב שדי אברהם בעוטף עזה. זה היה בסוף אוגוסט והיה לי חשש קטן מהחום אך החלטתי לזרום עם זה. בסוף הצוות אמר שהנסיעות היומיות תהיינה ארוכות מדיי בשבילם ובשביל הרופא והם החליטו לשכור את הצימר של אירית. מקום יפיפה בעין עירון מוקף בעצים, טבע ואפילו עם ג'קוזי ובריכה.

הכנות אישיות ושיקולים עת כניסה לניסוי

בהתחלה היו פחדים מסוימים. ידעתי מראש שהניסוי יצליח, אך לא היה לי מושג מה יהיה מבחינת בדיקות הדם, או מה יהיה מבחינת בדיקות לחץ הדם. לא ידעתי גם איך הלחץ של התוכנית, בדיקות הדם היומיות, שאלות וראיונות על בסיס יומי ולהיות תחת המצלמות וחצי מיליון צופים ישפיע עליי.

כל פחד שהיה לי מתחילת התכנון עבר. כשהעבירו את הצילומים לעין עירון במקום בעוטף עזה, לא חששתי מהחום (בעוטף עזה זה היה באוהל גדול ובעין עירון היה מזגן למקרה שהיה חם מדי). אני מהסוג שהולכים על בטוח, הייתי בטוח שהניסוי יצליח, אך לא ידעתי איזה אתגרים עניין הטלוויזיה יכניס לי, או מה יהיו המדדים הרפואיים השונים, שכן אף פראני לא עשה ניסוי מהסוג הזה בישראל והיו רק כמה ניסוים מוצלחים בעולם וכמה שנכשלו.

כדי למקסם את "בריאת המציאות" החלטתי לעשות הכנות כחודשיים לפני שהתחלנו. רציתי להעלות את רמת הפראנה שלי אף יותר ולהכניס אנרגיה שונה. רציתי לבוא בשיא הכושר השכלי, מנטלי וגופני שלי לשם כדי שאוכל לייצג את האנרגיה ואת עידן ה new age בצורה הכי טובה ולהעביר מסר של אהבה ושלווה לצופים.

בשביל זה ובשביל לנסות לעשות הכל בשביל למקסם את ההכנות החלטתי לעשות את הדברים הבאים:

1. התחלתי תהליך של sun-gazing, קיבלתי אישור לדלג ב-30 שניות כל פעם. הייתי הולך בוקר וערב (כשיכולתי) ורואה את הזריחות והשקיעות ומדמיין את אנרגיית השמש חודרת לגופי ומעצימה את האור \ פראנה שכבר קיים שם. מאוד נהניתי מזה וזה היה כמו מדיטציה ארוכה.

2. כל יום הייתי עושה תרגילי falun gong על הבוקר. אלו תרגילים שמזכירים טאי צ'י. הם לוקחים רק כ-20 דקות ודי פשוטים ללמוד. הם עוזרים בנשימה ומזכירים את מעבר האנרגיה שיש ביוגה. השתדלתי לעשות אותם לפחות 5 מתוך 7 הימים שיש בשבוע.

3. תרגילי תודעה – עשיתי מדיטציית הזנה פראנית כל יום, מה שלקח מספר דקות. במדיטציה מסוג זה אנו מדמיינים את אנרגיית הפראנה חודרת אלינו ומזינה את גופנו בכל מה שהוא צריך. פרטים על מדיטציה זו אני נותן למי שמתכוון לעבור תהליך התמרה לחיות על פראנה.

4. צמצמתי הדרגתית את מה שאני שותה – עשיתי זאת כי בחיי הפראנה ככל שאתה מצמצם יותר, אפילו אם אתה צורך רק כמה מאות קלוריות ביום, כך אחוז הפראנה עולה בגוף וכך כניסה לצום יבש תהייה יותר פשוטה ומהירה.

5. שלחתי אהבה ושמתי לעצמי מטרה גבוהה וחסרת אנוכיות – כאשר אנו בוראים מציאות יש מספר חוקים ל"חיזוק" הבריאה. אחד מהם הוא אדם שנותן אהבה חסרת תלות או לא אנוכית. ידעתי שאני מתנדב לניסוי הזה, בעיקר שידעתי שינסו להקשות עליי. ידעתי שלא יהיה פשוט תמיד אך ידעתי שישמרו עליי מלמעלה כל עוד מטרותיי טהורות ותעזורנה להעלות את התדר והתובנות של אחיי ואחיותיי שבתהליך ההתעוררות שכולנו עוברים.

6. שמתי כוונה לאמונה גבוהה ומושלמת וביקשתי תמיכה מלמעלה – לכל אחד יש הגדרה שונה ל"למעלה". מבחינתי "למעלה" יכול להיות כל דבר: אלוהים, מלאכים שומרים, האינסוף, הטבע, היקום וכד'. אינני משתייך לדת מסוימת או לאמונה ספציפית. אני יודע רק את מה שהאני הפנימי שלי מראה לי דרך אינטואיציה מוגברת. כאשר אני אומר כוונה – אני מתכוון שכל יום הזכרתי לעצמי למה אני עושה את זה, כל יום התפללתי וביקשתי הנחייה, פשטות ועזרה ושחררתי את התוצאה. פשוט ידעתי אינטואיטיבית שהכל יהיה הכי טוב שהוא יכול להיות, כי הכל טוב כל הזמן, והחיים שלי מתקדמים בהרמוניה מושלמת בהתאם לתוכנית על מסוימת. פשוט הרגשתי שזו התוכנית שלי וזה מה שאני צריך לעשות. בעיקר כי קיבלתי הרגשה אינטואיטיבית שאם מישהו צריך לעשות את זה – זה כנראה אני. אינני רזה מדי, אני אדם נורמלי (כמה שאפשר…) שעובד בהייטק ומתנסה בהרבה דברים שלחיים יש להציע. אני מילולי ויכול לייצג בצורה ברורה ובהירה את דרך החיים הזו.

הבהרות על התוכנית

1. למרות שהפרומו דיבר על "משחקי הרעב" אני מעוניין להבהיר שחיים על פראנה הם לא חיים של צום. אין הרגשת רעב או צמא. הפרומו קצת עיוות את זה בשביל להביא יותר צופים. מצד אחד אני מבין ושמח שהגיעו יותר צופים, מצד שני אני שמח להבהיר שלא הייתי רעב כבר מתחילת דרך החיים הזו.

2. לאבירם, חברי הטוב שבחר גם לחיות בדרך חיים זו, עשו קצת עוול. מצד אחד ישבנו שלושתנו במשך שעות בבייתי בראיון משותף לתוכנית, אך בסופו של דבר מה שהוחלט להראות בסופו של דבר זה כמה שהוא היה רזה בתקופה זו. אני מעוניין להבהיר שמיד אחרי התהליך יש תקופה לא קצרה של הסתגלות הגוף. בתקופה זו כולנו נראים קצת כמו הודים ורמת האנרגיה הפיזית יותר נמוכה מהרגיל. אבירם היה מספר רק חודשיים אחרי התהליך שלו ולכן היה רזה מהרגיל. כנ"ל לגבי בוסמט שגם השתתפה בפרק א של התוכנית.

3. "ההתעלפות" – הגדרה של התעלפות היא כאשר מאבדים את ההכרה… ביום השלישי של התוכנית כאשר -לקחו לי דם ציינתי לפני כן שאני מעוניין להימנע מבדיקות דם כמה שאפשר, בעיקר בגלל שיש לי היסטוריה שאני לא מרגיש טוב. בתקופתי בצבא התעלפתי פעמיים והרגשתי לא טוב עקב בדיקות הדם. אז לקחו לי את הדם ואז ביקשו ממני לעמוד בשביל לעשות בדיקות לחץ דם. אחרי כ-10 שניות הרגשתי חולשה עולה בי ובאמת השכיבו אותי כמה שיותר מהר. לא איבדתי את ההכרה אבל הייתי out עם עיניים פקוחות למשך כ-20 שניות וגם גל של זיעה חמה שטף אותי בזמן זה. לאחר חצי דקה חזרתי לשגרה ורציתי כבר לקום אבל הרופא ביקש שאשאר במצב שכיבה לעוד מספר דקות כדי לתת לזה לעבור. הרופא גם ציין שם ובמקום שאין קשר בין הניסוי לבין הרגשה רעה לאחר בדיקות דם ושזה דבר מאוד נפוץ.

4. החוזה עם המתערב נחתם רק יומיים לפני התוכנית. עד אז לא היינו בטוחים אם הוא יהיה בפנים או בחוץ. בערך כשבועיים לפני הניסוי אמנון שאל אותי אם אני בפנים או בחוץ בגלל חוסר הוודאות שהוא הרגיש והבהרתי לו שאת הניסוי אנו עושים בראש ובראשונה בשביל היידוע הציבורי ורק אח"כ בשביל הצרכים האישיים שלי. הוא אפילו ציין זאת תוך כדי התכנית (תודה אמנון!). כמובן שלקבל כסף על להוכיח משהו שידעתי שאני מסוגל לעשות זה תמיד נחמד, אבל לא הלחיץ אותי תוך כדי הניסוי.

5. חיים על פראנה אינם בהגדרה חיים על מינימום הכנסה קלורית. בעניין זה הרבה אנשים מתבלבלים והייתי רוצה להבהיר אותו. הפראנה יכולה להשלים את כל החוסרים לגמרי. זה לא מתאים לכל אחד ולכל אחד אחרי התהליך יכולים להיות אחוזי פראנה שונים. אני כרגע אינני "חי" על מאות קלוריות ביום דרך מיצים. אני "חי" על פראנה כאשר היא משלימה לי את כל מה שחסר. בחורה ישראלית שעברה את אותו התהליך לפני מספר החליטה שהיא רוצה רק לשתות מים ואכן כך היא שתתה מים ומים עם נענע במשך שנה שלמה ללא שינויים במדדים והיא הרגישה נהדר (למרות שהיא הייתה מאוד רזה). אז כדי להבהיר – כל פראני בוחר את חוקי המשחק שלו בהתאם למה שמתאים לו. אני כרגע ובשלב זה בוחר לא לאכול מוצקים בכלל, אין זה אומר שאני הופך להיות רעב או אוכל ארוחות מיצים, להיפך, אני מנסה לצמצם את ההכנסה הקלורית שלי מכיוון שאני יודע שכל קלוריה שנכנסת משמע פחות אחוזי פראנה שנכנסים, והאנרגיה הזו נהדרת ביותר. וגם כאן יש חריג – לא כולם יכולים לחיות רק על פראנה והתהליכים אינם מבטיחים את זה. כמו חילוף החומרים השונה בין אנשים, כך גם אחוזי פראנה ותדר התודעה יכולים להשפיע וסיום תהליך ההתמרה הפראני אינו מבטיח 100% פראנה. הוא בהחלט מבטיח אחוזים גבוהים ביותר.

הניסוי עצמו

תוך כדי הניסוי היו מספר תנאים מקשים שהייתי צריך לעמוד בהם. ביקשתי מראש תנאים מסוימים מקשים וצוות ההפקה והצד המתערב (שנסגר רק יומיים לפני הניסוי) הוסיפו תנאים. המטרה הייתה כמובן, כדי לעשות ניסוי בצורה כמה שיותר מדעית, כדי לוודא שאין לי שום דרך לרמות או להסתיר דברים.

החוקים היו:

1. אשאר בתחום הצימר וסביבתו, רק היכן שהמצלמות מכסות את השטח. הפנים שלי תמיד צריכות להיות תחת מצלמה אחת לפחות.

2. אשן עם אור פתוח על מנת שאפשר יהיו לראות אותי.

3. מותר היה לי להתקלח פעם אחת ביום, כאשר המקלחת הייתה מהחזה ומטה. הייתה מצלמה במקלחת ובשירותים. השתדלתי תמיד להיות עם הפנים למצלמה.

4. מותר היה לי להיכנס עד הצוואר לבריכה, במטר רבוע של הפינה שלה, שם היה כיסוי של המצלמה.

5. אסור היה לי להכניס מים או מזון בשום דרך אפשרית.

6. בצחצוח שיניים היה עליי למלא כוס ולשים עליה פס עם טוש. למלא את הכוס במים עד הפס, להראות את הכוס עם המים למצלמה כדי לוודא שהמים לא מעל או מתחת לפס, לגרגר את המים ולירוק בחזרה לכוס ולהראות למצלמה שנית את הכוס עם הפס.

הרופא שהצטרף ביקש ממני גם להימנע מלעסוק בפעולות פיזיות (הסכמתי עקרונית חוץ מתרגולי בוקר) ולהימנע מלדבר כמה שאפשר, שכן אדם שמדבר הרבה מוציא עד חצי ליטר נוזלים דרך הדיבור.

הקפדתי על כל החוקים כמה שיכולתי, למרות שביום השני סטיתי כחצי מטר מאחת מהמצלמות תוך כדי עבודה עם נחושת, לשמחתי חוט הנחושת שאתו עבדתי והזזתי כל הזמן עדיין היה בפריים. עוד פשלה הייתה של צוות הצילום ששם אחת מהמצלמות (של הבריכה בחוץ) על מפסק שהיה עם הטיימר של הרובוט שמנקה את הבריכה. את זה גיליתי בוקר אחד כשחזרתי לצימר מבחוץ וראיתי שהמצלמה הייתה חשוכה. מיד התקשרתי למפיק וכמובן שהביאו טכנאי להחליף את התקע. כל הסיפור היה שפספסו 5 דקות שלי מבלי שאף אחד מאתנו ידע שזה פוספס. לשמחתי הרבה זה שהתקשרתי מיד כשראיתי זאת צולם ותועד בקפידה על ידי שאר המצלמות.

במהלך הצילומים הייתי עסוק בעיקר באומנות, מדיטציה, ספרים, סדרות ואינטרנט. לפעמים גם רקדתי ונהניתי לי. שמעתי המון תקשורים של באשר (מומלץ ביותר) ועשיתי תרגילים בדמיון מודרך. ביום השביעי כבר התחלתי לספור את השעות אחרונה, בעיקר בגלל שסוף סוף התייבש לי הגרון וקצת השתעממתי. הזמנתי רק מספר מצומצם ומדויק של חברים לבקר אותי, כאלה שבתדר ושיבינו מה עובר עליי ואת העדינות שלי באותו מקום. לרוב העדפתי להיות לבד, אפילו כשהרופא וצוות הצילום באו הבהרתי שאני מעדיף מינימום התערבות אנושית. ניצלתי את ההזדמנות הזו כדי להעביר את עצמי תהליכים רוחניים שונים, לחזק את הרוח והאמונה שלי ביכולותיו של האדם ולהעמיק את יכולותיי המדיטטיביות.

תוצאות הניסוי

לא הופתעתי כמובן מזה שסיימתי את שמונת הימים היבשים בהצלחה. כן הופתעתי מכך שלא היו כל שינויים בבדיקות הדם או בלחץ הדם. זה היה מדהים… אף אחד מחבריי או האנשים שעברו את התהליך לא בדק את עצמו מבחינת הרפואה המדעית. ציפיתי שיהיו שינויים קטנים משמעותית משל אדם רגיל, אך ללא שינויים בכלל הפתיעו גם אותי.

מה שמאוד אהבתי זה את שינוי הגישה החיובי שהיה לאמנון ולצוות ההפקה תוך כדי שהימים עברו. בהתחלה היה זלזול קל אך כאשר הם חזרו יום אחר יום וראו שמצבי לא באמת משתנה, גם לא לאחר מחסום השלושה \ ארבעה ימים שהוגדר ע"י הרופאים המומחים בתור הימים שבהם אתחיל להרגיש לא טוב, שאהיה צמוד למיטה, שתהיינה לי סחרחורות, שבדיקות הדם השונות (כליות, תפקודי כבד וכד') כבר יראו שהגוף במצב של התייבשות חמורה, גם אז לא היה שינוי והצוות התחיל להבין שהניסוי כנראה יסתיים בהצלחה…

רק בדיעבד המון אנשים אמרו לי שנראה שאמנון מחבב אותי וסיפרו לי שלרוב יש לו גישה שיפוטית וסקפטית כלפי המרואיינים שלו. אני חייב לציין שלא הרגשתי כך במהלך הראיונות. כן הרגשתי שההחלטה ללכת איתו היא החלטה מצוינת כי הוא חוקר דברים לעומק ולמרות שאני יודע שאנשי טלוויזיה לרוב מעוותים את הדברים, כאן הרגשתי שלרוב הכל היה לטובה (לא מושלם כמובן…). אם הוא סקפטי – אז הוא האדם המושלם כדי להביא את העניין לתודעה הציבורית. הרגשתי שהוא היה פייר איתי מאוד, לא הוציא אותי יותר מדי מוזר (דבר שהיה מסיט את דעת הציבור נגד כל הרעיון) ובכלליות אדם מאוד נחמד.

במהלך הצילומים הוא דאג לי והתקשר כמעט על בסיס יומי. הוא דאג יותר ממני והייתי צריך להרגיע אותו כל פעם. אני חושב שהוא אפילו התרגש יותר ממני לראות את התוכנית. אני בכלל הייתי במעגל שירה בכיכר רבין ותפסתי אותה באינטרנט לאחר שעתיים.

עוד הפתעה לטובה הייתה דר' קיצ'יס, שלמרות ספקנותו הראשונית הודה שאין לו הסבר מדעי למה שקרה בתוכנית… יש לי את קטע הוידאו המלא שלו כאן.

http://www.youtube.com/watch?v=zpog9aId60k

סה"כ לסיכום אני מרגיש מאוד מסופק מהכל, קיבלתי המון ניסיון, המון הכרה, אפילו תגמול כספי שזה תמיד נחמד. אני כרגע משתדל שכל זה לא יעלה לי לראש יותר מדי כי אני מנסה לשמור על צניעות בחיי היום יום שלי.

אני מודה מאוד לכל אלו שתמכו בי תוך כדי, לכל המאמינים בבלתי אפשרי ולכל אחיי ואחיותיי (זה אומר כולם) שהסכימו לחוות את החוויה האנושית המדהימה הזו בפרק זמן זה של שינוי מהותי וגדילה שהאנושות עוברת.

אני מודה על כך שיש לי את האפשרות להעניק ידע, לעורר סקרנות ולשבור גבולות ופרדיגמות גם במיינסטרים היכן שאנו צריכים הכי הרבה תמיכה והמקום שצריך הכי הרבה תגבורת.

למי שמעוניין, יש לי גם הרצאות וסדנאות שאני מעביר לקהל הרחב או לקבוצות.

עם הרבה אהבה כבוד והערכה למתעניינים,

ריי.