חיים על מינימום תזונה חיצונית

מהם בעצם חיים על מינימום תזונה חיצונית. האם זה אפשרי?

לכל אדם יש אחוזי פראנה \ צ'י שונים, לרוב קבועים לפי פרמטרים שונים כמו חילוף חומרים, עוצמה של הגוף הרגשי והרוחני ורמת התודעה. כמו אנרגיית החיים השונה גם יכולה להסביר מדוע שני אנשים שונים לגמרי יכולים לאכול כמות ואיכות שווה של אוכל אך אצל אחד זה יתבטא בהשמנה ואצל האחר זה יתבטא בהרזייה.

ההבדלים העיקריים בין חיים המבוססים בעיקר על מזון (ובהיעדרו מוות של הגוף הפיזי) לבין חיים המבוססים ברובם על אנרגיה לסוגיה הם:

1. אין תחושת רעב או צמא – הבדל זה הוא עיקרי ומשמעותי ביותר. אדם שחי על אנרגיה יכול להרגיש לעתים תחושות רעב או צמא, בהתאם למצב הנפשי שלו. אך לרוב תחושות אלו לא תתקיימנה בגלל שבתודעתו ובגופו הוא ניזון מאנרגיה ולכן הגוף לא יאותת לו שהוא צריך משהו חיצוני. דמיינו לעצמכם שתחושת הרעב נעלמת לחלוטין. אין כזה דבר לקום בבוקר ולהרגיש רעב או לראות שהגיעה השעה 14:00 ועדיין לא אכלת ולכן פתאום יש קרקורי בטן וכד'. זו הרגשה שונה. בנוסף מכיוון שאין תחושת רעב אין גם תחושת שובע אז האדם הלא אוכל בעצם חי בתחושה שקשה להגדירה במלים והיא נמצאת בין העולמות. כנ"ל לגבי צמא – הצמא אינו קיים אך עדיין בוחרים לשתות מכיוון שיודעים שזה הכרח קיומי (אלא אם כן בחרת אחרת – ורוב האנשים אינם בוחרים להיות ללא מים).

2. אין צורך באיזון – לאדם הרגיל יש צורך להכניס חלבונים, פחמימות, ויטמינים, מינרלים, סוכרים וכד'. יש צורך לעשות זאת בצורה מאוזנת או שהגוף מגיב ביצירת מחלות וצבירת רעלים. לאדם הלא אוכל אין צורך באיזון בכלל. הוא יודע שהגוף ידע לאזן את עצמו, הוא מאמין ש"יש מאין" ולכן אין לו צורך לחשוב על ההרכב הכימי של המשקאות \ מזון שלו (אל תתעסקו כעת ב"איך זה עובד", אלא דבקו בעובדות המדעיות כמו בדיקות הדם שלנו שמראות שהכל תקין ומאוזן). אני יכול לחוות את הדעה שלי בלבד במקרה הזה ואני יכול לומר שאני שותה רק מה שטעים לי ואני שם פוקוס רק על הטעם של מה שאני שותה ולא על התוכן. כל עניין ה"אורגני", ה"פירות ירקות" מול דברים אחרים כמעט ונעלם ומבחינתי שתי כפיות אבקת מרק בקערת מים רותחים עם מונוסודיום גלוטומט או מיץ מנגו ממותק טעימים ולכן לא אתחשב בתוכן שלהם כשאשתה אותם. תוך כדי שאשתה אותם אחשוב בראשי "גופי כרגע מקבל בדיוק את מה שהוא צריך ובכמות שהוא צריך". מכיוון שהגעתי לרמת שליטה ואמונה גבוהות ואין לי ספקות יותר, המציאות תשתנה בהתאם לבקשותיי.

3. משקל אידיאלי – אין תנודתיות גדולה במשקל לאחר שהגעת למשקל האידיאלי בלי קשר להכנסה הקלורית שלך (במידה ובחרת לא להתמיד רק במים)

חשוב מאוד להדגיש – חיים ללא תלות במזון אינם חיים ללא מזון! מה שחשוב הוא החוסר תלות. כל אחד בוחר לעצמו כללי משחק. חלקנו קיצוניים ובוחרים לשתות רק מים או תה צמחים, אך הרוב בוחרים להישאר בעולם הטעם בדרך זו או אחרת. זה לא פשוט כמו שזה נשמע ולרוב הפראנים מתחילים לחזור לעולם הטעם והטקסטורה בצורה מהירה מדי ואז חוזרים לאכול רגיל די מהר. ההמלצה היא להישאר עם צריכה קלורית מינימליסטית ותמיד לזכור שזה לא מה שמזין אותך. כאן יש גם פרדוקס קטן ומשחק מיינד שצריך להתמודד איתו וחלק נופלים כאן בפח ואז חוזרים לאכול. אני החלטתי לבנות לעצמי כללי משחק שאותם אני משקלל מחדש כל חצי שנה. בינתיים אני דובק בכל דבר נוזלי, כולל דברים שיכולים למוס לי בפה. בחצי השנה הראשונה להיותי פראני הקפדתי מאוד על צריכה מסוג זו ומינימליסטית. באותה התקופה גם בחרתי ממש לספור קלוריות בשביל להוכיח לעצמי מבחינה מדעית מספר דברים. חוסר ההיגיון הטוטלי וההיפוך התובנתי קורה כאשר פתאום אתה מתחיל לעלות במשקל כאשר אתה יודע שאינך מכניס יותר מכמה מאות קלוריות ביום. ברגע שזה קורה – אתה באמת מתחיל להבין דברים אחרת.

בכללי המשחק השונים, ישנם פראנים ששותים מיצים, פראנים שאוכלים פעם בשבוע או באירועים חברתיים ארוחה, ישנם כאלו שרק שותים תה וישנם כאלו שרק מים. המשחקים של הפראנים מאוד מגוונים וכל אחד בוחר מה שמתאים לו. אני אישית חושב שקל יותר להגדיר לעצמך חוקים ולעמוד בהם, זה מחזק את המשמעת העצמית, אבל יש כאלו שמעדיפים להיות free style וגם זה סבבה.

ישנן שיטות שונות להפוך להיות non-eater \ פראני \ בריטריאן, יש גם שיטות רבות לצמצום משמעותי של התזונה הפיזית (של הגוף הפיזי). השיטות הינן דומות בכך שרובן עובדות על התודעה ומערכת האמונות.

בסופו של דבר, ובקצרה, סט האמונות שאתו אנו חיים ישקף בחזרה את המציאות שלנו כאשר ההשפעה הגדולה ביותר תהיה על הגוף הפיזי (לדוגמא אמונה בקיומן של מחלות, בהיותך במשקל גוף מסוים או בכמות שעות שינה מסוימת כל לילה וכד').

 מניסיוני עברתי תקופות שלמות שבהן כמעט ולא שתיתי דבר ותקופות ששתיתי יותר ממה שרציתי, בשתיהן המשקל שלי נשאר אותו המשקל וההרגשה אותה ההרגשה. דברים אלו רק חיזקו אצלי את האמונה בעולם הפראנה עוד יותר. כיום אני מרגיש יותר משוחרר בתפיסה הזו, בעיקר לאחר שהוכחתי זאת לעצמי מעבר לכל ספק ולכן אני גם אוכל מדי פעם.

המטרה שלי היא אינה לחזור לאכול באופן קבוע אלא לאכול פעם או פעמיים בשבוע, להשתדל לאכול מנה קטנה ולעשות זאת בכוונה והערכה מלאה לטעם ולטקסטורה. בצורה זו אחוזי הפראנה נשארים מאוד גבוהים ואתה לא חוזר למעגל הרעב-שובע. משמע שאני עדיין אהיה מסוגל ליהנות מכל היתרונות של להיות פראני מבלי החסרונות.

אני מאוד נהנה מחיי בתור פראני, הם מגלים לי המון ואני שמח שאני איפה שאני נמצא, אבל מבחינתי חלק גדול הוא עניין של אתגר ולימוד תוך האתגר. כרגע האתגר מצטמצם לו, בעיקר כשכבר העברתי את עצמי את הלקחים, האתגרים והניסיונות שתכננתי מראש שאעביר ועכשיו הגיע הזמן עבורי לקפוץ למדרגה הבאה.